<h1>הבתים — שערי תענית שער שישי</h1>
<h2>דף יח:</h2>
בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם, וזו היתה צרה גדולה בישראל, אמרו חכמים קשה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו, וזה הוא צום גדליה. בעשירי בטבת סמך מלך בבל ידו על ירושלים, שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את היום הזה. כתוב בארבעה צומות אלו צום וכתיב בהם שלום, הא כיצד בשעת השמד צום, בשעת השלום כשיבנה בית המקדש יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה, אין שמד ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין. ובארו המפרשים שאין בית דין מכריחין את הצבור להתענות, ובתשעה באב הואיל והוכפלו צרות אע"פ שאין שמד ואין שלום כופין להתענות, ומפני זה היו שליחין יוצאין על אב מפני התענית. בזמן הזה כבר קבלום עליהם רוב הגלות להתענות בכל הימים האלו, לפיכך אנו חייבין להתענות שכבר קבלו זה אבותינו עלינו. ועוד בזמן הזה בעונותינו יש שמד לישראל ואין שלום, לפיכך צריך שנזכור בהם הימים שארעו בהם הצרות, והמיקל בתעניות אלו עובר על דברי הקבלה ומבטל על מנהג אבות. כתב הר"ם ובכל הצומות האלו אין מריעין ולא מתפללין תפלת נעילה, אבל קורין בתורה שחרית ומנחה בויחל משה, ובכולן אוכלין ושותין בלילה חוץ מתשעה באב.
ארבע תעניות נצטוינו מפי קבלה להתענות בכל שנה בימים הקבועים להם על צרות שארעו לאבותינו בימים ההם. כתב (הר"ש) [הר"ם] יש שם ימים שכל ישראל מתענין מפני הצרות שארעו להם כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשנו הרעים ולמעשה אבותינו שהיו כמעשנו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב שנאמר והתודו עונם ואת עון אבותם, ע"כ. אלו הם ארבע תעניות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב וצום גדליה ועשרה בטבת, הוא שאמר הנביא כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה וגו'. ולמדנו מפי השמועה צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא החדש הרביעי, צום החמישי זהו תשעה באב שהוא חדש חמישי, צום השביעי זה צום גדליה שהוא בחדש השביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי.
חמשה דברים קשים ארעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז. א. נשתברו הלוחות, שבששה בסיון נתנה (רשות) [תורה] לישראל ומשה עלה (בתשעה) [בשבעה] בו, ועמד ארבעים יום ובירידתו מצא ישראל שעשו העגל ושבר הלוחות. ב. בטל התמיד ודבר זה למדנו מפי השמועה. ג. הובקעה העיר בשניה, ואע"פ שבראשונה הובקעה בתשעה בו, לא קבעו בו שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי. ד. שרף אפוסטומוס הרשע את התורה, דבר זה למדנו מפי השמועה. ה. העמיד צלם בהיכל, שנאמר ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ משומם.
נהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר לאדר, זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר דברי הצומות וזעקתם. ואם חל שלשה עשר להיות בשבת מתענין ומקדימין בחמישי שהוא אחד עשר באדר, לר"ם. ומנהגנו בארץ הזאת להתענות בערב שבת. ורב אחא גאון כתב כמו שכתב הר"ם. והואיל ונהגו אבותינו להתענות בערב שבת ומותר להתענות בערב שבת אין לשנות המנהג. כתב הראב"ד אע"פ שהימים הכתובים במגלת תענית לפניהם אסור, וחנוכה ופורים לא בטלו, מותר להתענות בשלשה עשר שהוא לפני פורים, הואיל ובטלה (מגלה) [מגלת] תענית מלבד חנוכה ופורים בטל את שלפניהם, ולא נשאר אלא חנוכה ופורים בעצמם בלבד. וכן נראה דעת הרי"ף והר"ם.
